“השמנת קצת לאחרונה נכון?”

ככה בפשטות היא זרקה לי לאוויר.
כאילו אני לא יודעת את זה.
כאילו אני צריכה איזשהי תזכורת תמידית מאנשים שיגידו לי “היי השמנת , למקרה שלא הסתכלת על עצמך במראה היום”

מאיפה הנטייה של אנשים להגיד משהו על החיצוניות של מישהו ?
הרי הם לא יבואו ויגידו לי “היי התאפרת היום” או “היי לבשת חולצה לבנה”
כי במילה “השמנת” יש קונוטציה שלילית וזה נאמר כביכול כדי להביע “דאגה” או סתם להיות ביצ’.

אבל אין לזה שום מטרה מקדמת.

לאנשים כמוני , שיתעלמו מזה ויעבירו את זה הלאה (זה לא קרה ביום אחד אלא המון עבודה עצמית של השלמה עם הגוף שלי ) זה עובר חלק, מקסימום באיזשהו גלגול עיניים מתעלם מהערה שנזרקה כרגע לאוויר או אולי בלהגיד “כן אני יודעת” ולהמשיך בחיים שלי.
כי אין לי באמת מטרה להעמיד את הבנאדם במקומו, אין לי מטרה לשנות אותו, יכול להיות שאגיד שזה מעליב, אבל הוא באמת שלו יודע שהוא התכוון להגיד זאת “מדאגה”,
אז אני בוחרת להתעלם.

אבל לאנשים אחרים, אלו שלא יכולים להתעלם מהערה הזו, אלו שייקחו ללב, יגיעו הביתה וילקו את עצמם במה הם עושים לא נכון, יברחו לעוד אוכל או לחילופין לא יאכלו בכלל.
אליכם אני פונה.
זה לא אתם. זה לא קשור לגוף שלכם.
רוב האנשים בוחרים להעיר הערות לאחרים, יש שקוראים לזה שהם נותנים “ביקורת” , אבל זה לא.
או שכן, אבל הביקורת מה שהיא לא תהיה בסופו של דבר היא פרשנות שלנו.
וזה מחזיר אותי לכך, שאנחנו לא צריכים לקחת ללב דברים שאנשים אומרים לנו.

הכל עניין של בחירה.

האם אנחנו בוחרים להיעלב ואם כן למה? איפה זה משרת אותנו? מה אנחנו מרוויחים מזה שאנחנו נעלבים?
האם אנחנו יכולים להגיד שזה שעכשיו אמרו לנו “היי שמנה” האם זה נכון? האם זה משהו שמפריע לי? האם זה משהו שאין לי שליטה עליו ואני לא יכולה לשנות אותו?
ואז מגיעות התשובות.
התשובה הראשונה והכי חשובה, ברגע שמישהו “מבקר” או מעליב או מנמיך אותנו,היא שזה נמצא אצלו, איזשהו משהו שמפריע לו אצלו ונוח לו להשליך זאת על אחרים והוא בעצמו צריך לעשות בדק בית, אולי הוא כל כך מפחד להשמין ובגלל זה מעביר את זה הלאה למרות שאולי הבנאדם שמולו בכלל לא מייחס חשיבות למשקל.
התשובה השנייה, היא, אם אני נעלבת ומתעצבנת, לחפש איפה זה תופס אותי, אולי אני באמת מרגישה שאני אוכלת יותר מידי לאחרונה וזה שאמרו לי את זה, חסר טאקט כמה שזה יהיה, בהרגשה שלי זה מעצבן אותי כי אני מרגישה שזה נכון לרגע זה.
מה שמוביל אותי לתשובה השלישית, בהנחה שהגעתי להבנה שאני מרגישה ככה בלי שום קשר להערה, אם יש לי שליטה על זה, אז אני יכולה לשנות את זה.
אני יכולה להתחיל להתאמן, להתחיל לאכול מאוזן, להרשם לאיזשהו איש מקצוע שיעזור לי.
בשורה התחתונה הכל עניין של בחירה.
איך אני בוחרת לקבל את הערה הזו, איך אני בוחרת להרגיש אותה ואיך אני בוחרת ללמוד ממנה או לא ללמוד.
אם אני לא נעלבת ואני אוהבת את הגוף שלי כמו שהוא , סלאמתק, אם אני נעלבת, לדעת להסתכל על זה מהצד ולבחון איך להתייחס לזה זו הדרך הכי טובה.

לאנשים תמיד יהיה מה להגיד,
החולצה לא מחמיאה לך , הצבע של האודם הזה לא יפה, העבודה הזו לא מתאימה לך ועוד ועוד הערות בשלל צבעים.
בסופו של דבר כדי לא לתת לזה להשפיע על המצב רוח שלנו או לבזבז על זה אנרגיות יותר מידי אנחנו צריכים להסתכל על הסיטואציה מהצד ולעשות מה שעושה לנו טוב.

בואו לשחרר את עצמכם מהביקורת, מהתחושות הלא נעימות, בואו לבזבז את האנרגיה על מה שיעשה לכם טוב!