“כל השינויים קשים בהתחלה, מסובכים באמצע, ונהדרים בסוף” *רובין שארמה
“אני? מעיין אלבוגן אקום ב5 בבוקר??? מה אבד לי בחיים????
יש לי המון זמן פנוי במשך היום , אין שום סיבה שאתעורר ב5 בבוקר, אעשה כל מה שאני צריכה במשך היום”
כן, זו הייתה התגובה שלי בהתחלה שמשה התחיל לקרוא את הספר “מועדון ה5 בבוקר ” של רובין שארמה.
העקרון של הספר הוא לסגל לעצמכם שגרת בוקר בריאה ואיכותית. השעה הראשונה של היום שלכם היא המכריעה כדי לדעת איך היום שלכם הולך להראות מבחינת ניצול האנרגיות והפוטנציאל שלכם.
(נו באמת!!!! כאילו אי אפשר לנצח כשקמים ב9 בבוקר! ) תמכתי כמובן אבל גם הרמתי גבה. משוגע! איך אפשר?!
גם למשה מעולם לא היה קשה לקום בבוקר , הוא כזה שיש לו שעון מעורר מנגינת צ’יל כזו והוא ישר קופץ מהמיטה.
לעומתו , יש לי 5 שעונים מעוררים בטלפון + מיליון נודניקים + שירים של ממש , עכשווים, כאלו עם מילים וקצב שלא מבייש שיעור זומבה שאני עושה
(אה רגע , אלו שירים גם מהשיעורים שלי) תארו לכם את הבומים בחדר ועדיין, מתקשה לקום.
כבר שנים שאני ככה, מתעוררת בקושי, מתעוררת בלחץ, בימים של שגרה שאין קורונה וצריכים לקחת את הילדים למסגרות, אני קמה על הקסקס,
מעירה את הבית בלחץ, מתפעלת אותם לצחצח שיניים , להחליף בגדים, למלא בקבוקים, להביא את התיק למטבח ולהוציא לי את התיק אוכל…
בקיצור מאחורי כל אמא עצלנית עומד ילד עצמאי.
היו ימים שאני ומשה היינו רבים על זה שאני לא קמה בבוקר ואני בטענה “שיש לי בעיה” אני פשוט לא מצליחה!
כבר שנים עובדת בערב, בפול פאוור אנרגיות ואדרנלין , לכי תרדימי את עצמך עכשיו!
נכנסת למיטה ועוד מחזיקה את עצמי ערה כי צריך להספיק לראות נטפליקס ולגולל שעות ברשתות החברתיות וכמובן אם זה לא הספיק
אז לשחק באיזו אפליקציה עד שהטלפון ייפול לי על הפרצוף ורק אז אני אבין שאגיע הזמן לישון.
ובלי לשים לב השעה כבר 2 בלילה! אז ברור שאני לא אצליח לקום למחרת!
וגם אם אני כן קמה מוקדם אז אני שונצת איזה שעתיים ואז זה דופק לי את הלילה והופ גלגל שלם של חוסר שינה.
אז אחרי שמשה התחיל בהצטרפות למועדון ואני עצמי בשנה וחצי של התפתחות אישית, הבנתי שמתוך ההרגלים שאני משנה לאחרונה ,
זה הרגל נוסף שאני רוצה לשנות וברגע של החלטה הודעתי למשה שאני קמה איתו למחרת בבוקר!
הוא כמובן צחק עליי שאני לא אצליח…והוא לא מתכוון להעיר אותי ולהתחיל להלחם איתי בבוקר!
אמרתי לו שאני מכוונת שעון ויהי מה!
ונחשו מה? קמתי ב5 בבוקר!
היום הראשון התחיל כמו לקיחת סוג של סם, אני משערת כי אני אנרגטית מטבעי אז לא יודעת מה באמת ההרגשה,
אבל ככה זה הרגיש, קמתי חדורת מוטיבציה , משה התפעל נורא ולא תיאר לעצמו שאקום.
עשיתי יוגה לראשונה בחיי , לא תיארתי לעצמי בכלל כמה זה קשה! וכמה זה כואב!
יצאנו לגינה ונשמנו אוויר קר והתהלכנו פשוט בגינה
עשינו מדיטציה שלאורך כל הזמן, דעתי הייתה מוסחת לגמרי כל שנייה , מרעשים ומחשבות על כך שהכל חשוך בחוץ
ומה את חושבת לעצמך לעצום עיניים בגינה בחוץ בחושך ואם מישהו יעבור ? ואם יחטפו אותך חייזרים בדיוק ברגע הזה
שאת עוצמת עיניים? אתם יודעים , מחשבות רגילות כאלו.
להפוך את הסיפור הארוך לקצר, עד השעה 9 הכלים היו במדיח, 2 מכונות כביסה כבר מאחוריי ואפילו שטפתי את הבית .
בשעה 11:00 כבר הייתי גוויה מהלכת!
עייפה ומרחמת על עצמי על מר גורלי שקמתי ב5 בבוקר! ואיך אני אשרוד ויש לי עוד שיעור בערב מאיפה אני אביא את האנרגיות?
ואם אני עכשיו מנסה לשנוץ לא אצליח לישון קצת כי מרוב עייפות בטח ארדם ל6 שעות והנה אחזור על אותו גלגל!
למחרת קמתי כמובן שוב ב5 בבוקר (יש! אני מצליחה!) וכך כל אותו השבוע הראשון, כמו מסוממת בגמילה (משינה כמובן)
סהרורית ועייפה אבל ממשיכה בכל כוח , עם רוטינה של יוגה , מדיטציה וספר העשרה\ למידה (תקראו את הספר ותלמדו מה זו השיטה הזו של 20/20/20)
והדבר הכי טוב שקרה , ללא טלפונים , טלוויזיה, או מחשבים למשך שעה לפחות (בהתחלה ישר רצתי לטלפון לבדוק ואז ראיתי שהשעה רק 6 בבוקר…וכולם עדיין ישנים)
בהמשך כבר ניתקתי את עצמי לגמרי מהטלפון עד השעה שאני מתחילה לעבוד (אימוני בוקר או על העסק ) וגם אז, משתדלת לא לגעת בו (טוב זה הרגל בפני עצמו ועבודה לחוד).
אני מודה ימי שישי ושבת אני נותנת לגוף שלי מנוחה , אז אני לא קמה בחמש אבל אני גם לא קמה ב12 , עד 7:30\8:00 אנחנו מחוץ למיטה.
לפי הספר , רובין שארמה אומר שלהטמיע הרגל לוקח 66 יום עם 3 שלבים, שכל שלב הוא 22 יום.
לא ארחיב על כל שלב , אבל אם לא סופרים את שישי שבת שאני לא קמה ב5 בבוקר אז אני מסיימת את השלב הראשון בהצלחה.
זה השלב הראשון שנקרא “הרס” והוא הכי קשה , כי זה השלב שממש צריך לשנות את כל מה שהיינו רגילים אליו עד היום ולהרוס אותו.
משמע לשמוע את השעון מעורר ובמקום לנתק אותו לגמרי, לקום מהמיטה. במקום להגיד “עוד 5 דק’ , עוד 5 דק'” לקום ישר למקלחת ולשטוף פנים. במקום להתהלך בבית כמו זומבי ולהתבכיין על מר גורלך וכמה את עייפה , לעבור לבגדי ספורט ולהתחיל את שגרת הבוקר שלך.
היו לי ימים בבוקר שרציתי להמשיך לישון, יש סגר , יש רוחות וגשמים בחוץ , המיטה החמה קוראת לי ואין שום סיבה לקום כל כך מוקדם.
אבל משהו בתוכי פרץ והרגשתי בכל פעם מחדש שעצם זה שעוברת בי המחשבה לא לקום אני מאכזבת את עצמי. יש לי כוח רצון , הפסקתי לעשן בעבר, ירדתי 40 קילו למה שאני לא אצליח לעשות את זה?
וככה , בכל יום , 5 בבוקר אני על הרגליים , בשגרת בוקר של מנצחים!
אני לא יכולה להסביר לכם אפילו את השקט של הבוקר.
זה BY FAR הרבה יותר טוב מהשקט של סוף יום, שאתם כבר סחוטים מהיום שהיה , אחרי עבודה ילדים, טרודים במחשבות של היום שהיה .
בבוקר יש התחדשות. מחשבות על יום חדש. נשימות שמאפשרות לכם להתמלא ולהתרוקן בו זמנית במטרות חדשות לאותו יום. יש שקט שמאפשר לשחרר.
מקום להרהורים ומחשבות. מקום להודיה וסליחה. זמן לתכנון ואתחול מחדש.
לא יעזור כלום, אני השתכנעתי שאלו דברים שבהחלט לא הצלחתי לעשות במשך היום ביום רגיל עם שגרת ילדים , להסיע ילדים לביה”ס ולהחזיר, צהריים, יחס אישי למשפחה , רשתות חברתיות ועוד…
פשוט לא הצלחתי.
וכמה שהיה לי קשה להתחיל את התהליך הזה ולשנות את ההתמכרות הזו.
זה הדבר הכי טוב שעשיתי לגוף ולנפש שלי.
ואני רק חושבת לעצמי אם צלחתי את זה…מה עוד יכול לעצור אותי? 🙂