אז זהו, שהכל שקר !

האמת היא שרוב הזמן אני בדיוק כמו כולם…

גם אני שנייה לפני שיעור לוקח לי זמן להרים את עצמי ולנעול נעלי ספורט…

גם אני , אחרי יום בבית עם הילדים , מתקשה לנתק רגע את המחשבות ולהיכנס לשיעור באנרגיות.

גם לי יש את הימים האלו בחודש , כמו כל אישה ,המצבי רוח שלי משתנים, כואב לי ולא נעים לי.

גם אני ,אחרי שבוע של אימונים בוקר וערב נתפסים לי השרירים וכואב לי וקשה לי לאמן (וכבר הספקנו להבין שלאמן בלייב זה הרבה יותר קשה)

בקיצור, הבנתם את העניין … בגדול…

כל מה שכתבתי עד עכשיו נשמע כמו ביג אוי אוי אוי ,לנגב את הדמעות.

אז איך בכל זאת אתם מקבלים ממני את ה100% ואיך אתם יכולים לתת מעצמכם את ה100%?

הבנו שעד היום, כל דבר שאנחנו עושים זו לא המוטיבציה , כי מוטיבציה נגמרת, ההתלהבות של ההתחלה נגמרת , צריך משהו שמחזיק את זה לאורך זמן.

כמה פעמים החלטתם להתחיל להתאמן, קניתם בגדים ונעלי ספורט ואמרתם לעצמכם שזהו, הפעם זה ייקרה!!!

ואז אימון אחד, נתפסו השרירים ויאללה דיי זה הספיק לי?!?

ברור לנו שצריך משהו יותר חזק מזה!

מדברים על כוח רצון וזה באמת כוח…כי רצון אין!!!

אבל האימון האמיתי הוא לא האימון כושר, הוא אימון המוח שלנו ,לשלוח לו את המסרים הנכונים כל הזמן וגם שהוא שולח לנו מסרים של “לא צריך את זה” “זה סתם מעייף” “אנחנו נזיע”…

הכוח האמיתי שלנו הוא להתנגד למסרים האלו ולעשות בדיוק ההפך… לשלוח את המסרים של איך נרגיש אחרי, הגאווה של עשינו זאת, את האנרגיות שיישארו בגוף, את המקלחת המפנקת שאחרי ,את התחושה של הבטחון אחרי, את כאבי השרירים המוכיחים שנתנו עבודה אש!

כל המסרים החיוביים שנשלח למוח בסופו של דבר יתקבלו ואז לא נוכל לוותר על זה!

וזה יהפוך להרגל שכשזה לא ייקרה! אנחנו נבין שמשהו לא בסדר כאן!

זה לא ייקח שבוע , חודש או חודשיים, כמו כל דבר בחיים , זה תהליך עם עליות וירידות!

ויהיו ימים שבאמת לא תוכלו להרים את עצמכם אבל מה שחשוב זה להתאפס שנייה ולהתחיל מהתחלה ולא לוותר.

התחושה של ויתור עצמי, של ייאוש ושל אכזבה היא הרבה יותר קשה ולא נעימה מאשר התחושה של הצלחה וגאווה.

אז,

תעשו מה שאני עושה,

שימו נעליי ספורט ,תחליטו שאתם מפנים את השעה הקרובה , קחו נשימה עמוקה תחזרו על המנטרה של איזה תחושה נהדרת תהיה אחר כך וצאו לדרך!

והכי חשוב ,

ספרו לי איך היה